עצי פרי מומלצים על ידי שי קראוס

אדר סורי –

שם מדעי- Acer obtusifolium

משפחה- אדריים

זן- לא קיימים זנים מוגדרים

אדר סורי הינו עץ ירוק עד המתנשא על גזע יחיד לגובה של כ-5 מטרים העץ נותן מראה כדורי ומתאים מאוד כעץ שדרה או כאלמנט בגן. ניתן להגדירו כעץ קטן עד בינוני אשר לו  עלים נגדיים, מפורצים לשלוש אונות. אדר סורי פורח באביב בחודשים מרס עד מאי, הפרחים אינם בולטים הם קטנים וגוונם ירקרק צהבהב, עץ זה מניב פרי מצויד בשתי כנפיים שאורכן 2 ס"מ והוא יבש בהבשלתו. בחלק מן העצים הכנפית של הפרי הצעיר אדומה ובולטת למרחוק. האדר הסורי עמיד לתנאים קיצוניים של קור וחום ואף בולט ביכולתו לגדול בסלעים סדורים ואף בקירות זקופים. ניתן לסווגו כעץ די חסכן אם כי למראה יפה הוא זקוק להשקיה מסודרת ברוב האזורים למעט מן האזורים ההרריים. חשוב לציין כי העץ צומח לאיטו בשנים הראשונות אך לאחר מכן צמיחתו מהירה יותר.  זהו עץ חזק שאינו מלכלך לא מפירות דביקים ולא משלכת חזקה.

 

סופורה יפנית

שם מדעי- Sophora japonica -

משפחה- קטניתיים

זן- קיים זן בכותי, המורכב בגובה

סופורה יפנית הוא עץ נשיר וגובהו יכול להתנשא עד לכ- 10 מטרים. עץ הסופורה ותיק בישראל אך עם השנים נשכח וחבל שכך שכן הוא מרהיב ביופיו. עליו מנוצים בעלי מספר עלעלים. פריחתו של העץ מתרחשת סביב חודש יולי, פרחיו פרפרניים המופיעים באשכולות בצבע לבן-קרם. פרט לפרחים העץ מניב פרי הנראה כתרמילים ירוקים-צהובים ובהם זרעים דמויי שעועית בצבע שחור. עם בוא תקופת השלכת הופך העץ צבעו לצהוב. הסופורה היפנית עמידה למחלות מזיקים, קרה ושרב. זהו עץ חסכן במים, אך חייב לקבל השקיית עזר מאמצע הקיץ ועד לגשם הראשון. העדפתו של העץ היא לקרקע כבדה אך הוא יגדל בכל קרקע. הוא מתאים הן כעץ מדשאה והן כעץ רחוב. הסופורה ידידותית למדשאות ולגינות בכלל שכן שורשיו אינם אגרסיביים כלל.

 

אולמוס קטן עלים/ בוקיצה קטנת-עלים

שם מדעי- Ulmus parvifolia -

משפחה- מיישיים

זן- 'רשפים' אך ישנם זנים שונים רבים בעולם

האולמוס קטן עלים הידוע בשמו גם כבוקיצה קטנת עלים, הינו עץ בינוני נשיר היכול להתנשא לגובה של בין 10-12 מטר. קצב הצימוח שלו בינוני עד מהיר. עלוותו צבעה ירוק כהה, העלים אליפטיים ומשוננים. העורקים המשניים בעלה מקבילים זה לזה. פריחת העץ אינה מרשימה, פריחתו מתרחשת בסתיו (סביב חודש אוקטובר), בניגוד לשאר מיני האולמוס הפורחים באביב. פרי העץ נראה כדמוי ביצה שבמרכזה זרע בודד.תהאולמוס הוא עץ חזק עמיד למחלות ולמזיקים וכן לקרה ושרב. זהו עץ די חסכן[1] אך בשנותיו הראשונות זקוק להשקיית עזר סדירה.צהעץ ככלל מתאים לשתילה במרבית הקרקעות, אך רגיש מאוד לקרקע מליחה לפיכך הוא מתאים מבחינה אזורית לכל אזורי הארץ פרט לבקעה ולערבה. גזעו של העץ דקורטיבי עד מאוד שכן קליפת הגזע מתקלפת בטלאים היוצרים פסיפס של כתמים אקראיים.

 

כרבל לביד

שם מדעי- Alectryon tomentosum

משפחה- סבוניים

כרבל לביד הוא עץ ירוק עד, אשר שמו מאפיין את מראהו שכן עליו מסורגים ומנוצים, העלעלים דמויי ביצה ומשוננים צבעים ירוק כהה. העלים מבריקים בחלקם העליון ואילו חלקם התחתון שעיר וקטיפתי. פריו של העץ מופיע בלקט, עטוף בשערות לבידות ואדומות. עם הבשלת הפרי בחודשי יוני- אוגוסט, מתגלה מעטה העוטף את הזרע בצבע אדום. גובהו של העץ יכול להגיע עד לכ-9 מטרים  זהו עץ חסון אשר בשנותיו הראשונות הוא גדל באיטיות אך לאחר מכן קצב גידולו הופך בינוני. נופו וצלליתו עגולה מטריתית, עצתו צפופה והוא קל לעיצוב. הלביד מגיב מצוין לגיזום או כריתה שכן אז התחדשות הצימוח נמרצת. כרבל הלביד הוא עץ עמיד לקרה ולשרב אך מאידך אינו עמיד לקור. ניתן לשתול אותו בכל הקרקעות למעט בקרקעות גיריות ומלוחות. בבחינת התאמתו האזורית ניתן לשתול אותו בכל הארץ למעט ההרים הגבוהים. צריכת המים בינונית, אם כי עצים הנשתלים סמוך למדשאות או שחיות נהנים ממקור המים הזה ואינם זקוקים להשקיה. שתילת עץ זה מחייב תכנון מקדים שכן רצוי לשתול צמחים שיצליחו לגדול בתנאי צל כבד וסמוך למערכת שורשים צפופה. חסרונו של העץ הוא בתקופת הסתיו שכן אז הוא משיר עליו ואלו גורמים ללכלוך ודבק על משטחים קשים כמו מדרכות וכבישים.

 

עץ הצימוקים היפני

שם מדעיHovenia dulcis -

משפחה- אשחריים

עץ הצימוקים היפני ידוע בשמו גם כהובניה מתוקה, זהו עץ נשיר אשר גובהו יכול להתנשא עד לכשנים עשר מטרים. לעץ נוף פעמוני בעל עלים מבריקים ומשוננים. פריחתו היא בחודשי האביב ראשית הקיץ (מאי-יולי). הפרחים לבנים- ירקרקים ריחניים. פירותיו של העץ מופיעים על גבי גבעול מעובה שלו התנפחויות בהם נמצאים הזרעים. הפירות שהם עוקצי הפרחים שהתעבו, טעמם מתוק ודומה לצימוקים ומכאן שמו. עץ הצימוקים היפני עמיד לתנאי קור וקרה אך סובל בשרב קשה, חום ויובש. בשל רגישותו לאקלים החם הוא זקוק להשקיה מסודרת בחודשי הקיץ.

הקרקע אותה יעדיף העץ היא קרקע מנוקזת, לא מלוחה לפיכך יתאים העץ לכל אזורי הארץ למעט אזורים חמים ויבשים. בזכות גזעו הישר אין צורך לגזמו שכן הוא מצמיח לבדו את ענפיו לכדי נוף פירמידלי. גיזום רק יגרום לו למעין שיגעון שיוביל לקבלת צורות מוזרות ולא סימטריות.

 

כסיית האבוב

שם מדעי- Cassia fistula

משפחה- קטינתיים

כסיית האבוב-עץ פרי החלילים, מקורו בהודו. בארץ מתאים עד מאוד לשתילה בגינות פרטיות.

זהו עץ בינוני, נשיר מותנה[2] אשר גובהו יכול להגיע עד לכ- 18 מטרים. קצב הצימוח שלו מהיר.

העץ משיר עליו בתקופה די מאוחרת יחסית לעצים אחרים (סביב החודשים דצמבר-ינואר). באזורים חמים העץ ישיר עליו רק בסוף האביב עם ראשית תפרחתו.

לכסיית האבוב עלים מנוצים בעלי מספר עלעלים זוגיים. בעל פריחה יפיפיה בעיקר בחודשי יוני-אוגוסט, באשכולות צהובים משתלשלים. פרי העץ מופיע בתרמיל עגול וארוך שאורכו בין 30-60 ס"מ בצבע ירוק, שהופך עם הבשלתו לחום שחור. פריחת העץ מרהיבת עין עם אשכולות בצבע צהוב נושאי ריח נעים, בעונת הפריחה אין כמעט על העץ עלים ולכן פריחתו בולטת במיוחד. יש הטוענים כי כינויו של העץ כעץ פרי החלילים נובע מכך שהילדים בהודו מכינים מן הפירות חלילים. חשוב לציין כי במידה ושותלים את העץ בסמוך לעצים אחרים יש להקפיד על מרווח שתילה[3] של כשמונה מטרים. חשוב מאוד לציין כי זהו עץ מתחדש לאחר כריתה.

 

פנסית דו נוצתית

שם מדעי- Koelreuteria Bipinnata

משפחה- סבוניים

פנסית דו נוצתית ידוע גם בשמו העממי כעץ הקלרטוריה.  זהו עץ נשיר בעל עלים גדולים מנוצים פעמיים. ראשיתה של הפריחה באמצע הקיץ, הפריחה נראית בצבע צהוב ובאשכולות גדולים.

פירותיו של העץ נראים כלקט דמוי פנס סיני כשדפנות הלקט צבעם ורוד- סלמון צבע הלקט משתנה בחודשי הסתיו המאוחרים שכן אז הופך צבעו חום. קצב צימוחו של העץ בינוני-מהיר, הוא עמיד למחלות ולמזיקים אם כי לעיתים נתקף על ידי חיפושית הנוברת בענפים, אפטה. עץ זה זקוק להשקיה סדירה והוא מאוד רגיש לעודף מים. ניתן לשתול את העץ בכל הארץ, כולל ההר הגבוה והערבה. הפנסית הדו נוצתית מתאימה מאוד לשתילה בגינות קטנות ביחוד לאור העובדה ששורשיו אינם אלימים ומאפשרים לצמחים לצמוח תחתיו.

[1] זהו עץ חסכן במים אם כי הוא זקוק לתוספת של שתי השקיות בקיץ בייחוד באזורים שבו כמות הגשמים היא רק 250 מ"מ בשנה.

[2] ההתייחסות היא לעצים אשר נשירתם מותנית בתנאים שונים שיגרמו לכך כגון- אזור קר במיוחד, חורף סוער וקר במיוחד וכו.

[3] הכוונה במרווח שתילה הוא למרווחי הנטיעה המומלץ וזאת על בסיס רוחב הנוף של עץ בודד. ההמלצה היא לטעת עץ במרווח של 75 אחוז מרוחבו של העץ.